מוניקה (53) דואגת בלב שלם לאנשים זקנים ומעניקה להם את מה שהם באמת רוצים בנוסף לטיפול, זמן, תשומת לב ותשומת לב.
למוניקה יש זמן. במהלך כוס קפה היא מקשיבה לדאגות, עוזרת למלא טפסים ואין לה שום בעיה לצאת לקניות לקשישים שלה במצוקה או להריץ את הכלב. כראש חברת "טיפול סיעודי וסיעוד", היא ו -14 עובדיה דואגות למעלה מ- 60 קשישים בדירותיהם ובבתיהם. עבור מוניקה, שנקראת בחיבה "מוני" על ידי כולם, זה יותר מאשר עבודה. זה משמח אותה כי היא אוהבת את מה שהיא עושה. זה לא תמיד היה המקרה. כבר בשנת 2000, מיד לאחר גירושיה, מוני מקימה שירות סיעודי וטיפול במהירות ומתוודע לחיי היומיום המרים של התעשייה הזו. יש רק תקציב אחד לחולה. "הזמן הנכון לצרכים החשופים: כביסה, התלבשות, פינת מיטה. ואז קדימה, 'התור' הבא, מתבונן במוניקה ותמיד לא מרוצה.
יש לה רעיון שונה כיצד לדאוג לאנשים בסוף חייהם. אך רק באמצע שנות הארבעים לחייה היא יכולה להראות שאפשר לעשות זאת אחרת. "חשבתי, אם אני רוצה לחיות את האידיאלים שלי, אז עכשיו. לא רציתי להתכופף יותר ולפעול בניגוד לשכנועתי. הייתי בגיל שאתה רוצה להיות אותנטי. לעמוד במה שאתה עושה, מכל הלב. זה היה חשוב לי יותר עכשיו מאשר להרוויח כסף במהירות ובקלות האפשרית. "היא כותבת מושג עסקי חדש שבנוסף לסיעוד, משאיר הרבה מקום לטיפול אישי של לקוחותיה. בשנת 2011 היא מקבלת את האישור מהמשרד, מותר לה להסדיר את "הטיפול החופשי" ולבסוף יש לה את המיוחלת לזקנים שלה.
"איך היא מצליחה להסתדר עם כל זה?", מוניקה מחייכת: "אני לא מסתכלת על השעון ולא תמיד על החיוב, אלא על הלקוחות שלי. זה כל הסוד. "
