בלוג אימא שכחתי את הילד שלי בעריסה!

2016

הבלוגרית של אימא טימאה ממינכן כותבת עבור Wunderweib.de על חייה החדשים כאמא לבת בת שנה. כל שבוע היא לומדת משהו חדש, היא תוהה, צוחקת ובוכה.

תשכח מהילד באבקה - סיוט עבור הבלוגרית אמא טימאה!
צילום: ראש הכוכב טימאה

השבוע היא כותבת על הבושה בשכחת ילדו באביב.

הנייד שלי מצלצל, העריסה מופיעה בתצוגה שלי. אני חושד במשהו רע. הם לא מתקשרים כדי ליידע אותי שלולה אכלה טוב או חרא בחיתולים. הם גם לא מתקשרים לספר לי שהם מוצאים את הספר על חיות משק יפה במיוחד. מס אם העריסה מתקשרת אז כנראה שקרה משהו. מחלה, תאונה ותמונות איומות אחרות מסתובבות בראשי. רגע לפני שאני לוחץ על כפתור הקבלה הירוק בתצוגה שלי הוא מכה אותי כמו סטירה בפרצוף: שכחתי להרים את ילדתי!

סיוט אימהי

זה נשמע כמו סיוט אימהי שממנו רוב האנשים מתעוררים מיוזעים. במקרה כזה, למרבה הצער, זה קרה בדיוק באותה צורה. שכחתי שהמשתלה חייבת להיסגר בשעה 12 לפגישת צוות וכל ההורים התבקשו בדואר לאסוף את ילדיהם בזמן. ובכן, עכשיו זה באמת קרה לי.

מכיוון שלא הייתי ברדיוס של 500 מטר של העריסה, לקח לי עוד חצי שעה להיות עם הבת שלי. הגעתי לחדר הילדים בשעה 12:45 כשראשי מושפל, מצפון אשם והילה של ענווה ובושה. העכבר הכי מתוק שלי והכי מקסים היה הילד היחיד שנשכח. שם היא ישבה על ברכיה של מורה במעון. היא בקושי הצליחה לפקוח את עיניה, היא נשדדה מתנומה.

Wo bist du Mama? — *איפה את אמא?*
צילום: ראש הכוכב טימאה

אה, זה כבר קרה לך עכשיו?

למרבה המזל, אני לא נערף, לא שודדתי או הוצלתי. ממש לא נוח לי. חברה שלי, שכבר יש לה ילד גדול יותר, אמרה לי: "אה, אז זה כבר קרה לך?". אני חושב שהמשפט אומר שחלק מאיתנו האימהות החדשות בטח ישכחו לאסוף את ילדינו פעם אחרת או אחרת - מכדורגל, מהמטמון, מקבוצת המשחק ...

בשנים האחרונות השתמשתי בטלפון הנייד שלי כספר פגישות. זה השתבש כמה פעמים והייתי צריך לדעת טוב יותר. לאמהות שלנו (ולאבות) יש אחריות שלא ניתן להפריע לה. המחשבות צריכות תמיד להסתובב סביב ילדנו. האם יש לי מספיק חיתולים בבית? האם שתתה מספיק? האם היא רעבה? מתי אני צריך לאסוף אותה היום?

Keine neue Erfindung, aber immer wieder neue Erkenntnis - ein Terminkalender hilft das Chaos im Kopf zu ordnen — *אין המצאה חדשה, אלא תמיד ידע חדש - לוח שנה עוזר לארגן את הכאוס בראש*
צילום: ראש הכוכב טימאה

לוח השנה של Adieu

רציתי בעלי מתכנן קטן ומושלם לחג המולד. אני נפרד מיומן Google ושלום ליומן הכיס של בית הספר הישן. הדיגיטל לא מחייב אותי - העט על נייר מעצב את הכתיבה בר קיימא וטובה יותר במוח שלי.

בעבר תמיד הייתי דייקן ואמין. עכשיו אני מפחד, שוכח, מבולבל. זה התחיל עם ההיריון - ולא נגמר בלידה.

אני מבטיח לך ליאלה: אני תמיד אנסה לאסוף אותך בזמן, כדי שלא תישאר הילד האחרון המסכן שנשכח.

האם אי פעם שכחת את ילדך? ספר לי על זה בתגובות שלך!