האם יש קמפיין גרילה מאחורי סערת הפיתרון של פריימרק?
שיטסורם פורץ כרגע את פריימרק. הסיבה: מספר הודעות SOS של עובדים מנוצלים נמצאו בבגדים. שערוריה או מזויפת? בחנו את המקרה מקרוב.
שוב, ביקורת על רשת האופנה הזולה האירית " פרימארק ". שמלה מתחת לעשרה יורו? זה ממילא מעלה שאלות רבות: איך פריימרק יכולה להציע מחירים כה נמוכים? האם עובדים המייצרים בגדים עבור פריימרק מקבלים שכר מחיה? ומה עם התווית החיובית לנושאים כמו אתיקה, תנאי עבודה או הסביבה?
שערוריית התוויות החדשה, בה מצאו לקוחות שונים הודעות אנונימיות על הוראות הכביסה בבגדי פרימרק, מעוררת את כל הספקות הללו. אך האם יש קמפיין גרילה פיקח מאחורי פריימרק שיצורם? יותר ויותר מהקולות האלה נשמעים.
בחנו את העובדות מקרוב:
הזמן
שלוש תוויות עם הודעות אנונימיות הופיעו בימים האחרונים. השמלה עם התפור "שנאלץ לעבוד שעות מתישות" של לקוחה של פריימר רבקה גלאגר, לקוחה נוספת מדווחת על הביטוי "תנאי סווטשירט משפילים" ("תנאים משפילים של מבצע ניצול") בשמלתה. על הנייר השלישי להיות כתב התלונה של עובד באגרות אסייתיות. על תלונה אחרונה זו המתארת תנאי עבודה לא אנושיים, המילים "SOS! SOS! SOS!" מקורו של הודעה זו הוא כלא סיני.
על פי הדיווחים, הקונים "בוכים לעזרה". #Primark http://t.co/7KyhHA3zy2 (תמונה: @WNS_news) pic.twitter.com/HTVt4tTnEU
- BrónaghTumulty CBS11 (@BronaghTumulty) 25 ביוני 2014
היישובים
שתי ההודעות שנכתבו באנגלית, שלפי הלקוחות אומרים שהלקוחות מצאו בבגדיהן, נקנו בסוונסי, וויילס. השגרירות הסינית האחרונה הופיעה בבלפסט. למרות שלפרימרק נוכחות חזקה במיוחד בבריטניה עם כ -250 סניפים, הריכוז שלה במדינה אחת בלבד בולט.
השפה
לדוגמא, בבנגלדש, שם מייצרת פרימרק בין היתר, ישנו שיעור האנאלפביתיות של כ 55 אחוז, וההערכה היא כי 70 אחוז מכלל הנשים אינן אנאלפביתיות. ההנחה שההודעות האנגלית הנסתרות מגיעות מתופרת נראית לא סבירה.
רכישת הטובין
פרימארק קובע כי שתי השמלות בהן אמורות להופיע התוויות לא היו בטווח מאז 2013. עם זאת, הלקוחות הצהירו כי קנו בגדים חדשים. כמו כן, המכנסיים מבלפסט שיהיו ברשות הלקוח מאז 2011, לפי פרימארק, היה שם הדגם אבל בשנת 2009 בחנויות.
מסקנה
מי שעומד בדיוק מאחורי הקריאות השטויות לעזרה בהוראות הכביסה בפרימארק, לא ניתן להבחין כרגע. בין אם מדובר למעשה בתופרות שמאחוריה או באנשים בבריטניה שרצו ליזום דיון על תנאי העבודה של רשתות האופנה הזולות - השערוריה שם. ומה שנותר הם קריאות חרם, הד תקשורתי מכל העולם וסופת חרא ברשת החברתית.
