אני זה שפחד מכל יום חדש ... פראו קופף - צעירה מברלין - רשמה כמה קורבנות נוראיים של המון המון אנשים מרגישים.
צילום: facebook.com/Koppkultur
- ... אני זה שחשש לעלות על אוטובוס בית הספר. זה שפחד מכל יום חדש ... "
- הודאות המפלגה
- כל הטקסט הבריוני של גברת קופף:
- "שלום, זה אני.
הטקסט הזה של אישה צעירה מברלין מביא פשוט הרבה אנשים בגרמניה למגורים - ולבושה. הגב 'קופף, כפי שהאמנית מכנה את עצמה ברשת, רשמה ללא רחם כיצד מרגישים כקורבן בריונות:
... אני זה שחשש לעלות על אוטובוס בית הספר. זה שפחד מכל יום חדש ... "
נראה כי מילותיה הדרסטיות הן בדיוק מה שרבים, הרבה אנשים בחוץ, כבר הרגישו: עד כה, הפוסט אסף יותר מ- 3300 לייקים ומאות תגובות.
הודאות עבריינים
בהודעות ניתן למצוא הודאות מדהימות. אחד מהם מגיע מ"מבצע "שמתחרט היום:" פעם הייתי האשם! יכולתי כעת לרשום את הסיבות להצדקת עצמי, אבל זה יהיה פשוט תירוצים זולים ואומללים! אין שום סיבות - להישאר איתי רק הבושה שלי וההתנצלות הכנה והלבבית שלי! "
התפקיד לא רק מסייע לקורבנות הגיוס של פתיחות, אלא גם מסייע להבהיר למבצעי ההמולה את ההשלכות הדרסטיות שיש למעשיהם המבישים על קורבנותיהם.
כל הטקסט הבריוני של גברת קופף:
"שלום, זה אני.
אני זה פעם קראת לזרוע מכוערת.
אני זה שזרקתי שאריות אוכל בחצר בית הספר, תקע מסטיקים בשיערם, ירק עליהם, זרק סיגריות ותמיד שם את רגליהם
אני זה שחשש לעלות על אוטובוס בית הספר.
זה שפחד מכל יום חדש.
זה שעדיין לפעמים מאמין שכאשר הם צוחקים מכל הלב, אנשים מזהים את הליצן הבזוי והמכוער שבי.
זה שרצה מוות, שמחא כפיים כשנפלה או בכתה.
אני זה שמקדיש להתעללות שהוכה בדרך לבית הספר ונאלץ לייבב לרחמים על ברכיי.
זה שיודע מה המשמעות של בריונות, גם אם זה נקרא אז "הקנטות".
אני זה שלא יכול אפילו לכעוס על המבצעים, וגם לא על המשקיפים ועל אלה שנכשלו.
לא המורה הבורה, לא ההורים הבורים ולא הילדים, שנזקקו לדימוי של האויב כדי לחוש כוח יחד.
אני זה שמקווה שילדיהם של אלה שעושים זאת לעולם לא יצטרכו לחוות דבר כזה.
אני זה שרוצה לחבק ילדים קטנים ועצובים למראה כדי לומר להם שכל הלשונות הרעות שיש שם לא בסדר.
והם כן.
עדיין חזק יותר.
היום אני כבר לא בוכה, גדלתי ולפעמים אפילו קצת חזק, והייתי בר מזל שהאינטרנט השד עדיין לא נשך.
אם הייתי צריך ללכת בדרך האבנית הזו היום, כנראה הייתי שבור לחלוטין.
איך נשמות הרכות מסתדרות בימינו?
אני לא יודע.
אני רק מקווה ויודע את הטעות של מי שרוצה להגיד לך ולך, שאתה טועה, שונה מדי, מכוער מדי, שמן מדי, רזה מדי, גדול מדי או קטן מדי.
אתה טועה!
ואתה?
אתה נהיה גדול וחזק, אם לא היית שם הרבה זמן.
תוכלו לדעת טוב יותר ולהיות רגישים למי שזקוק לרגישות וביטחון.
אתה תגדל.
במובן זה, אין חשש לימים חדשים, ידיים מגוננות, לבבות חזקים, מדי פעם אוזניים ערלות, מחשבות מחשבות והתקווה שהאדם עשוי למצוא את כוחו במקום אחר מאשר בכאב. "
***
עוד מהגברת קופף המכונה תרבות ראש היא לקרוא בספרה: חזירים מתים - או בבלוג שלה.
קרא עוד:
► בריונות במקום העבודה: מה אוכל לעשות?
► בריונות בבית הספר: כיצד אוכל לעזור לילד שלי?
