הבלוגר אדריאנה על חברויות
יש אנשים שיודעים שבמשך היום אני מחליף את התלבושת של גיבורי העל שלי כבלוגר בתלבושת לא בולטת ועושה עבודה רגילה. אני מטפלת במדריכי טיולים ובאטלס של תמונות.
צילום: בלוגר האורחות אדריאנה
אז קורה שגם אני יושב בישיבה ונאלץ להקשיב לעובדות על זכויות דימוי חדשות. ממש כמו היום - כשהסמארטפון שלי, שלא התכוונתי לשתוק, נותן צפצוף נשמע בבירור.
למעשה, זה גם בסדר, הודעה בפייסבוק או הודעת טקסט, שום דבר מיוחד. כולם ליד השולחן כל כך נחמדים ומתעלמים מהפוטי הזה. אני מחייכת בהתנצלות ונותנת לטלפון להיעלם לכיסי. אין דבר טוב יותר לעשות שם מאשר לתת לצפצוף שמונה פעמים נוספות עד שהבוס שלי יבקש בבקשה שאכבה אותו.
אני מחליטה לעשות את זה בשקט ואז להירגע. אבל בתיק הוא ממשיך לרטוט ואני מבין שזה יכול להיות מצב חירום. תרחישי אימה כמו תאונת דרכים חברתי, נפילה של אמי וכדומה. האם עלי לתרום איבר מציל חיים? איזה סוג דם יש לי? אני מתנצל לרגע מהפגישה ותופס במהירות את הטלפון שלי. לבי פועם על חזי כל כך מהר שידיי מתחילות לרעוד כשאני לוחץ על ההודעות הרבות. "האם אני נראית שמנה במכנסיים האלה?" בנוסף תמונה שנשלחה מהחבר הכי טוב שלי, מחדר שינה ב- H&M או בזארה. אני יכול לראות ג'ינס עם דפוס פרוע, בו רגליה הדקות של חברתי תקועות. אני ממשיך ללחוץ. תמונות נוספות של המכנסיים, מכל נקודת מבט שאפשר להעלות על הדעת. אתה לא יכול להיות רציני? אבל זה כן.
אני מקבל תמונות נוספות, לכאורה בכל שנייה, הג'ינס האחרים מופיעים בכל הצבעים והדפוסים האפשריים והבלתי אפשריים. אני כמעט רוצה לצחוק, כי אני מוצאת הקלה: אף אחד לא צריך את הכליה שלי. שבאופן ספונטני עולה לי בראש איבר אחר, שכנראה זקוק לחברתי בדחיפות. אני חוזר בחזרה בחופזה שאני בפגישה ואז מדווח לה. סמיילי במראה מבוהל זו התשובה. היא זקוקה לדעתי עכשיו, כי הלילה יש לה דייט עם קאי, סטפן או מריו וכעורכת תמונות יש לי עין כל כך טובה לדברים כאלה. מעט מתעצבנת אני עושה לה טובה ומסתכלת על הג'ינס, שכולם נחמדים מאוד ושחברה שלי תעשה דמות נהדרת - לא פלא מבחינת הממדים. אני בוחר את הג'ינס עם דפוס שחור לבן מודגש ושולח לה את הסיבות שלי במשפטים קצרים. זה יספיק.
"חירום קטן" בשבת בפגישה כולם שוכחים שזה היה רק "חירום קל" והכל בסדר. אבל רק עד שמגיעה הודעה אחרת. הפעם מחזיית תחרה. ככל הנראה, לחברה שלי יש רעיון מאוד ברור איפה ייגמר הדייט שלה. החזייה תהיה בסדר. קחו נשימה עמוקה ואל תשתגעו.
כששואלים אותך: האם מחרוזת, חוטיני או סיבוב? אני רוצה לזרוק את הסמארטפון שלי מהחלון ולקלל את הטכנולוגיה החדישה ביותר. מי אמר שצריך להיות נגישים בכל מקום ותמיד? נחוש, אני מכבה את זה ומקשיב לדקות הבאות לבוס שלי, עד שיש דפיקה בדלת ועמית מבקש אותי. "שיחת טלפון דחופה." יש לי רעיון כה מעורפל שמאושר כאשר אני שומע את קולה הנרגש של חברה שלי. "הטלפון הסלולרי שלך מת." בדיוק כיביתי את זה כי אני בפגישה. "איזה תחתונים מתאים לחגיגה? "חגורת צניעות תהיה ההמלצה שלי. היא בוחרת את החוטיני ומודה לה, מכיוון שאני חברה כל כך גדולה וההבטחה, להיות תמיד בשבילה, הייתה גם כן. חבר הכי טוב ומאושר, בוס מעוצבן וטלפון נייד, שישמש מוגבל מעתה והלאה. אבל זה לא יגן עלי מפני קריאות נוספות מכיוון שאני מכיר אותה, היא גם תמצא דרך להגיע אלי על אי בודד. אחרי הכל, היו לה עדיין יונים מירוץ, איתותי עשן ועמדת הבקבוק, אגב, הבחור לא זכה לראות את החוטיני אחרי שהבחור אמר לה בטירוף שהמכנסיים יהפכו אותה לישבן שמן. אולי לא היה לי מושג כמו אופנה כמו תמיד ...
לחץ כאן לבלוג של אדריאנה
www.adriana-popescu.de
