צילום: iStock
- עצות נבונות לכל החיים
- לאות הראשונה הייתה הכותרת: כשאני כבר לא שם
- לאות השנייה הייתה הכותרת: אם יש לך מריבה עם אמך
- המכתב, כשאת מתחתנת, ריגש אותי המון. אבל לא כמו המכתב כשאתה הופך לאבא
- המכתב הקצר ביותר היה גם הכי כואב. כשאמא שלך מתה
- כשאתה מבין שאתה הומו
- כשהגיע זמנך
עצות נבונות לכל החיים
אב נפטר מוקדם מדי וכותב מכתבי פרידה מלאים בעצות חכמות לבנו שילוו אותו כל החיים.
מצאנו את הסיפור הזה מאוטו רפאל זוהלר ופשוט היינו צריכים לחלוק אותו איתכם!
המוות תמיד מפתיע. אף אחד לא מחכה לו, אפילו אנשים חולים סופניים לא מצפים למות תוך מספר ימים. בעוד שבוע אולי, אבל רק אם השבוע זה בשבוע הבא. אנחנו אף פעם לא מוכנים ולעולם לא הזמן הנכון.
כשאבי נפטר, זה לא היה שונה. הוא היה רק בן 27. הוא היה צעיר מדי, צעיר מדי, אבל הסרטן מחפש את קורבנותיו. הוא נפטר כשהייתי רק בן שמונה, זקן מספיק כדי להתגעגע אליו לכל החיים. הוא נפטר לפני שהיו לי מספיק זיכרונות ובכל זאת הרגשתי את הכאב. אבי סרג ואוהב יותר מדי. לפני שהוא נתן לי מעצר בית, הוא אמר לי בדיחה.
הוא לא אמר לי שהוא הולך למות. גם כשהיה בבית החולים ומחובר לצינורות, הוא עדיין עשה תוכניות לשחרורו. ואז הוא פתאום מת.
אך בפעם האחרונה הוא עדיין היה בשבילי אב. אחות ניגשה אלי עם ארגז נעליים מלא במעטפות. היא חיבקה אותי ואמרה, "אבא שלך כתב את המכתבים האלה במשך שבוע והוא ביקש שאעביר לך אותם.
על המכתב הראשון הייתה הכותרת: כשאני כבר לא שם
בן,
אם אתה קורא את זה אני מת. אני מצטער, ידעתי שאני הולך למות. לא אמרתי לך כי לא רציתי לראות אותך בוכה. אני חושב שגבר גוסס עשוי להיות קצת אנוכי.
כפי שאתה יכול לראות, ישנם דברים רבים שאני רוצה ללמד אותך, מכיוון שאתה לא יודע דבר על החיים. זו הסיבה שכתבתי עבורך את המכתבים האלה. אבל אתה יכול לפתוח אותו רק ברגע הנכון, תבטיח לי את זה! אוקי? ואז יש לנו עסקה.
אני אוהב אותך. תשמור על אמך, אתה עכשיו האיש בבית.
מאוהב, אבא
נ.ב: לא כתבתי מכתבים לאמא שלך, היא משיגה את המכונית שלי
הפסקתי לבכות כשהבחנתי בכתב ידו האיום. המכתב הצחיק אותי. מיום ליום קופסת הנעליים הזו הפכה לחזקה החשובה ביותר בחיי. ידעתי אינסטינקטיבית באיזה שלבים הוא ילווה אותי במכתב, ועדיין זה לקח כמה שנים עד שהותר לי לפתוח את הבא.
שבע שנים מאוחר יותר עברנו דירה, איכשהו איתי מיקמתי את ארגז הנעליים והתחלתי לשכוח אותו . נעשיתי נערה ואמא שלי הכירה גבר חדש. היא מעולם לא התחתנה בשנית, אבל היא הייתה עם כמה גברים. מצאתי את כולם חסרי ערך, אמי הרוויחה משהו טוב יותר. אני עדיין זוכר את הסטירה שהיא נתנה לי כשאמרה שהיא הרימה את הבחור באיזה בר. הגיע לי. ופתאום קופסת הנעליים חזרה אלי.
לאות השנייה הייתה הכותרת: אם יש לך מריבה עם אמך
התנצל בפני אמך! אני לא יודע למה נלחמת או לא מי צודק. אבל התנצלות היא הדרך הטובה ביותר להוציא קטטה מהעולם.
היא אמא שלך, ילד. היא אוהבת אותך יותר מכל דבר אחר בעולם. היא ילדה אותך באופן טבעי, ללא משככי כאבים, כי זה הכי מתאים לך. האם ראית אי פעם לידה? האם אתה יודע כמה זה כואב? האם יש הוכחה גדולה יותר לאהבה עבורך?
סלח לי שהיא תסלח לך.
מאוהב, אבא
דבריו של אבי שכנעו אותי מייד. דפקתי בדלת של אמי, נכנסתי והיא בכתה. ניגשתי אליה, הראיתי לה את המכתב של אבי, התנצלתי וחיבקתי אותה. המכתב הצחיק אותה. התפייסנו ודיברנו עליו קצת. היא אמרה לי כמה דברים עליו שלא הכרתי ופתאום הרגשתי שהוא יושב ממש לידנו.
אבי ליווה אותי כל החיים. הוא היה איתי, למרות שהוא לא היה נוכח. דבריו נתנו לי אומץ וכוח לשלוט במצבים קשים בחיי והוא תמיד הצליח להצחיק אותי.
המכתב, כשאת מתחתנת, ריגש אותי המון. אבל לא כמו המכתב כשאתה הופך לאבא
עכשיו אתה יודע מהי אהבה אמיתית, בן. אתה תאהב את אשתך ללא תנאי, אך שום אהבה אינה טהורה ועמוקה כמו ילדך שלך. אני לא יודע אם זה ילד או ילדה, לצערי אני לא מגיד עתידות.
תיהנו מכל שנייה, הזמן יעבור כל כך מהר. היה שם בשביל הילד שלך. אל תחמיצו רגע, הם לא יחזרו. היה מודל לחיקוי טוב, אני יודע שיש לך את מה שצריך.
מאוהב, אבא
המכתב הקצר ביותר היה גם הכי כואב. כשאמא שלך מתה
עכשיו היא שלי!
מאוהב, אבא
בדיחה. זה היה המכתב הראשון שלא הצחיק אותי, למרות שהבנתי את הבדיחה.
דבקתי בעסקה כל החיים, פותח את המכתבים כשמגיע הזמן. אבל דבר אחד מעולם לא קרה, ולכן החלטתי בכל מקרה לפתוח את המכתב, זה זה שהצחיק אותי יותר מכל.
כשאתה מבין שאתה הומו
מה עלי לומר? אני שמח שאני מת!
לא, כיף בצד! עכשיו כשאני מת, אני מבין שאנחנו דואגים יותר מדי לדברים שאינם חשובים. זה לא משנה לי כלום! פשוט תשמח!
מאוהב, אבא
חיכיתי בשקיקה לכל מכתב אחר וספגתי את דברי של אבי כמו ספוג. בדיעבד, מדהים עד כמה לימד אותי אבי, בן 27, ב 85 שנים. עכשיו אני שוכב במיטה בבית חולים בעצמי, מתייבש בכל מקום, נחלש בגלל אותו סרטן ארור. לאט לאט הידיים שלי מלטפות את המכתב האחרון, הכותרת כבר מטושטשת לחלוטין.
כשהגיע זמנך
שלום בן, אני מקווה שאתה זקן, אם אתה קורא את זה.
המכתב הזה היה הכי קל לי לכתוב, אבל זה יהיה הכי קשה לקרוא עבורך. הוא הפחיד אותי לאבד אותך. אתה רואה בצורה ברורה יותר כאשר הסוף קרוב. אנחנו יכולים לדבר על זה יותר קל.
בימיי האחרונים חשבתי רבות על חיי. היו לי חיים פשוטים, אבל הייתי מאושרת. הרשיתי להיות אביך ובעלה של אמך. לא יכולתי לאחל יותר מהחיים. ההכרה הזו נתנה לי שלום, תעשו לעצמכם את אותה טובה.
העצה האחרונה שלי אליך: אל תפחד, אין שום סיבה לכך.
מאוהב, אבא
נ.ב .: אני מתגעגע אליך!
(WW2)
