דוח: מימוש עצמי
מכירים את האושר לחוות כל יום חדש בשמחה? או שיש לך הרגשה שהסתיימת במבוי סתום?
צילום: פרטי
- "אני לא רוצה להסתיים ככה"
- ההיריון הלא רצוי כסיבה לפרידה
- "הייתי תפוח אדמה בספה"
- כמאמן זומבה בעבודה העצמית
- אמן איפור קריירה
- "לא אהבתי אותו יותר"
- בריונות במקום העבודה
- חיים שהתגשמו דרך ההתחלה החדשה
- בלי כסף, עבודה ונקודת מבט
- האהבה הגדולה חיכתה באינדונזיה
"בגיל 30 התחלתי ללמוד, שתמיד חלמתי עליו"
קרסטין, 32, הנובר, סטודנטית
כבר כנער חלמתי ללמוד עיצוב תלבושות - נושא שלמרבה הצער מוצע רק באוניברסיטאות בודדות בגרמניה. אבל כאשר השגתי את בתי קיארה בגיל 18, מצאתי לראשונה שחשוב להיות בוגר וחייט חניך. בתור אם חד הורית עם ילד כה קטן לא היה צריך לחשוב על מעבר למדינה אחרת.
אחרי זה עבדתי כחייט וכמלביש באופרה של קלן. בטח, זו עבודה נהדרת, אבל רק באמצע למטרה האמיתית שלי. לא סתם רציתי לתפור את התלבושות. רציתי לעצב אותו! הניצוץ הראשוני היה כשמלאו לי 30 ושמעתי שיחה מאמהות מבוגרות שילדיהן כבר לא יצאו מהבית: מתוסכלים, הם אמרו באחדות שהם התנערו מחלומותיהם למשפחה.
"אני לא רוצה להסתיים ככה"
באותו הרגע חשבתי לעצמי: אני לא רוצה להסתיים ככה! מתי, אם לא עכשיו? כמובן שספקתי אם אוכל לצפות מצ'ייארה לעזוב את הכל: וופרטל, חברותיה, בית הספר, המשכורת הבטוחה שלי. במקום זאת, היינו מצפים למדינה חדשה, מיני-דירות ו- BAföG. אבל קיארה תמכה בי. האוניברסיטה השלישית, האנובר, לקחה אותי סוף סוף. עכשיו אני בסמסטר השני ומאוד גאה בעצמי - כמו גם בקיארה.
"הוא לא רצה להביא ילד לעולם"
ג'ני, 24, ברלין, סטודנטית לעסקים
אנדרה ואני היינו יחד חמש שנים, אבל לא רצינו להביא ילדים לעולם עד גיל 30. כשנכנסתי להריון בטעות בינואר 2011, אנדרה רק אמר, "זה מה שאתה עושה, לא?", אמרתי, "בואו נחשוב על זה ! יכולנו לעשות זאת גם עם תינוק! "
הוא לא רצה להפוך לאבא בשום מקרה. הייתי חסר ביטחון והלכתי למפגש הייעוץ שאתה צריך לנהל לפני הפלות. המחשבות שלי היו מירוצות, כל רגע חשבתי משהו אחר. אבל לרוב לא מצאתי סיבה אחת נגד התינוק הזה מלבד מערכת היחסים שלי עם אנדרה.
ההיריון הלא רצוי כסיבה לפרידה
אבל מה שווה מערכת יחסים שיכולה לקיים רק בלי ילד? כמה ימים אחר כך הייתי בטוח שאני רוצה את התינוק, אם יהיה צורך אפילו בלעדיו. כצפוי, האהבה שלנו נשברה במהלך ההיריון. ב- 5 באוקטובר 2011 נולדה ליה.
יכולתי לשלוף עצים מאושר! אנדרה עבר איתנו לגור, לליה מצאתי כיתפלאץ, בשבילי עבודה כסטודנט עובד ועכשיו אני מסיים את המאסטר שלי. דרך בתי התחלתי להיות אחראי - וחזק מתמיד!
"לאחר סיום ההתחלה התחלתי רק על ידי"
אלכס, 40, מינכן, מאמן בריאות ומאמנת זומבה
עשר שנים עבדתי בתעשיית הטלוויזיה, מבחוץ עבודה חלומית. אבל הרגשתי שאני מאותגר תחת. אחרי המשרד חזרנו הביתה, הייתה שם צלחת ענקית של פסטה וטלוויזיה. הייתי רווק עייף, נטול דריכה ומתוסכל.
בשנת 2010 כשנופשתי במיאמי, פגשתי במקרה אישה ששיתפה ברדיון את השכלתה לאימון בריאות. חשבתי אז: אולי תאהב גם את זה! בהשפעת ההתלהבות שלהם, נרשמתי ל"מכון לתזונה אינטגרטיבית "לאימוני מרחק כמאמן בריאות.
"הייתי תפוח אדמה בספה"
ממש בפרק התנועה למדתי עד כמה חשוב ספורט ומה הייתי עבור תפוח אדמה בספה. ניסיתי אירובי וזומבה - והיה לי חוויה אהה בזומבה! מעולם לא המאמץ גרם לי להיות כל כך מאושרת. בלי לרעב ירדתי חמישה קילו, הרגשתי יפה ונמרץ!
באפריל 2011 קיבלתי מקום אימונים של זומבה בפירט. מיד לאחר האימון ערכתי את השיעור הראשון שלי - מול חברות שלי. עם כל קורס ההתלהבות שלי גדלה. ובמקביל השאלה הפכה דחופה יותר ויותר: מדוע אני עדיין עובדת למשרה העקרה?
כמאמן זומבה בעבודה העצמית
מדוע אינני עצמאי כמאמן בריאות ומאמנת זומבה? התשובה נלקחה ממעסיקי: בשנת 2010 הם סיימו את עבודתי. אחרי ההלם הראשון הייתי מלא ביטחון, כי אם אתה אוהב לעשות משהו אתה עושה את זה ממש טוב. כל הסביבה שלי הגיבה מופתעת מזועזעת: "ויש לך שלוש מעלות?", "האם אתה יכול לחיות על זה בכלל?"
זה די די התבלבלתי והגעתי להרס. לכן, למען הבטיחות, השתתפתי בסמינר בסיס של IHK - אני יכול רק לייעץ לכל מי שרוצה להיות עצמאי! שם לומדים בשיטות פסיכולוגיות פשוטות לסמוך על הרעיון של האדם ולהאמין בעצמו. הספק נעלם בכל מקרה. ובכל מקרה מופרך: שיעורי הזומבה והאימון שלי הולכים נהדר - ובאופן פרטי מצאתי סוף סוף את אהבתי הגדולה!
"התוכנית שלי ב 'נתנה לי כוח"
קאסי, 23, פורסטנפלדברוק, אמנית איפור
חמש שנים עבדתי כפקיד בנק בדלפק. למרות שאני אוהב לעבוד עם אנשים, התפקיד הרגיז אותי יותר ויותר. בשביל הכיף, תמיד שיחקתי דוגמנית לצילומי מבחן של צלמים. בפגישה בדצמבר 2010 הצטיידתי באמן איפור מקצועי.
כשראיתי את עצמי במראה, התרגשתי! רציתי להיות מסוגל לעשות זאת: לגרום לאנשים להאיר, להראות להם את היופי שלהם. לפחות אגב, זו תהיה עבודה נחמדה, חשבתי. מצאתי בית ספר לאיפור של סוף שבוע לאנשים עובדים במרחק של 100 ק"מ.
אמן איפור קריירה
מימנתי את 4, 000 האירו בשכר הלימוד בשיעורי שיעורים שהעברתי לבנק. בסוף 2011 הייתי מוכנה והפסקתי. ברכיי רעדו, אבל אמרתי לעצמי, "אם זה לא יצליח, אחזור לבנק!" זה נתן לי כוח.
כיום אני עובדת במשרה חלקית בבשמים, מאפרת כלות, מלמדת בבית ספר לאיפור, כותבת בלוג יופי ועובדת 20 שעות שבועיות יותר מבעבר עם אותה משכורת. אבל אני לגמרי מאושר!
"עזבתי הכל ונפרדתי"
סוניה, 33, פלס, עצמאי
במזבח לפני חמש שנים הכל נראה ורוד: פול * (השם השתנה על ידי העורכים) ואני הייתי מאוהבת בחום, רציתי בית ושלושה ילדים. השגנו את הבית. ואיתו חמות בשכנות. היא פטפטה בכל דבר, ואמרה כל הזמן לבעלי לשלוט בי טוב יותר. אולי פול היה גדל כאב, אבל מהר מאוד למדתי אחרי החתונה שלצערי אני לא יכול להביא ילדים לעולם.
כאילו שזה לא עונש מספיק, הייתי צריך למסור את הכסף שלי בבית, להגיש את כל ההוצאות שלי, אפילו לא יכולתי לקנות לק. לא משנה מה עשיתי, זה תמיד לא היה מספיק. באמצע 2012 גיהצתי, הוא התלונן שוב על משהו. אבל משהו היה שונה: הבנתי שהוא כבר לא יכול לפגוע בי.
"לא אהבתי אותו יותר"
לא אהבתי אותו יותר, אפילו לא שנאתי אותו. הוא פשוט לא היה אכפת לי ובפעם הראשונה חשבתי איך זה להיות לבד. זה הרגיש נחמד! בלי לומר לו דבר הושטתי את מפתח הרכב ונסעתי להורי, רק עם הבגדים שלבשתי. ואז כתבתי לו SMS: "לעולם לא אחזור".
בהתחלה הרגשתי כמו אפרוח שנפל מהקן, אחרי כל השליטה. אבל הרגשת החופש פיזרה את חוסר הביטחון שלי במהירות. תחילה קניתי עשרה לקים וביום הגירושין ב- 15 בינואר השנה היה לי פופ פקקי השמפניה!
"גיליתי את הייעוד שלי ברשת"
אנג'ה-מריה, 39, לבך, עצמאית
עד 2009 עבדתי כקצין כלא, לא ניתן לסיים פנסיה ועם פנסיה נהדרת. הייתי עם קולגה שממנו נפרדתי אחרי חמש שנים וחצי. אבל הערכתי הערכת גאוותו הפגועה.
אנדראס * (השם השתנה על ידי העורכים) הקצף! הוא אמר לי כנקמה שהברחתי סמים במתחם במשך שנים - שקר, אבל קמפיין המריחה שלו הפך לטיול אימה! פיקוח על הטלפונים שלי, המשטרה הגיעה לחיפוש הבית והעיתון "בילד" הדפיס עלי מאמרים.
בריונות במקום העבודה
תבעתי את האקס שלי, קיבלתי את החוק, והוא נידון למאסר על תנאי של 10 חודשים בגין לשון הרע. השתקמתי. אבל מה זה עשה לי? שום דבר! אסור היה לי יותר לשרת את שירותי האהוב בכלא והועברתי לעבודה במשרד עקרה.
הם הביטו בי בצורה עקומה, נדדו, לחשו: למרות שהייתי חף מפשע, הלכלוך שנזרק עלי היה תלוי בי. עם כאבי בטן גררתי את עצמי לעבודה כל יום - הייתי קרוב להתמוטט. באמצע 2009, אחרי אחד מאינספור הלילות חסרי השינה, ידעתי בבוקר שבקרוב אני אפול לתהום.
חיים שהתגשמו דרך ההתחלה החדשה
זה פשוט לא עבד יותר! חיפשתי באינטרנט "פרילנסרים" באינטרנט - ומצאתי רעיונות טובים בדפים! אהבתי את הרעיון: אין קולגות, אין בריונות. ראשית, עשיתי קורס התכתבויות בתור תזונאית. הלמידה, הידע החדש, ציוני הבחינה הטובים, כל מה שארגנו מחדש את חיי ועצרו את קרוסלת המחשבה שלי.
הייתי גאה בעצמי וראיתי את השירות הציבורי כבר לא חובה. חניכה היא כמו דלת שנפתחת. היום בו פרשתי היה נהדר! שנה וחצי אחר כך התאמנתי גם כיועץ לקוסמטיקה. כיום אני עובד בירידים, מצגות או אירועים. רק מה שאני יכול לעשות, לא מה שאחרים חושבים עלי. אני שונה מהעבר, חיובי וחזק, כאילו השתנה. ולבסוף שמח!
"סוף סוף הגעתי לחיים האמיתיים!"
גסה, 31, ברלין, מספרה
הכרתי את האקסית שלי, ג'רמיה, כשהייתי בן 22, הייתי צעיר ותום לב, הוא היה מצליח כמסעדן - טיפוס הגבר שמקסים את כולם, למרות שהוא אדם מחושב קשה. אחרי שנתיים באהבה, דמותו האמיתית יצאה לדרך.
אבל איך עלי לעזוב אותו? עבדתי בבר שלו, גרנו יחד, הכסף היה על חשבון משותף. 2007 הסלים את המצב, היו יותר ויותר ויכוחים, גם פיסטים. עד שלא יכולתי לסבול את זה יותר וברחתי.
בלי כסף, עבודה ונקודת מבט
בלי כסף, עבודה או פרספקטיבה. בזכות חבר טוב, עברתי את החיתוך, הוא עודד אותי ועזר לי. כשרמיהו נסע, הוא הסיע אותי אליו כדי להשיג את הדברים שלי. חיפשתי דירה בשכונה אחרת, עבודה כמספרה והתחלתי ללכת לבית הספר לתואר שני. בצעדים אלה סוף סוף הגעתי לחיי! היום יש לי את המאסטר ונהנה מחיי כרווק.
"בטיולי בעולם מצאתי את האהבה הגדולה"
Franziska, 39, Clarence Town (אוסטרליה)
העבודה שלי בשיווק של חברה תעשייתית גדולה הייתה עליונה: הרווחתי המון, הייתה לי דירה נחמדה במינכן וניהלתי חיי רווקים חסרי דאגות. עד 2010: פתאום לא יכולתי יותר לסבול את עולם העסקים הזה. ההתנהגות של זכרי האלפא, הפומפוזיות, שיש להם את המכונית הגדולה יותר ואת החשבון השומני יותר - זה נראה לי חסר טעם ויותר.
הבנתי: אני צריך הפסקה כדי לגלות מה באמת משמח אותי. חישבתי יחד את החסכונות שלי: זה הספיק לתרמיל שנה וחצי! מרגש, התחלתי לתכנן, חנכתי יותר ויותר חברים ובני משפחתי - כולם העריצו אותי מהאומץ שלי! באביב 2011 עזבתי את עבודתי, את הדירה שלי, אחסתי את הרהיטים ובחודש יוני טסתי לעבר אינדונזיה.
האהבה הגדולה חיכתה באינדונזיה
מייד באוגוסט התוודעתי לסולווסי סטיבן, אוסטרלי, הייתה לו שם חברה באותה תקופה, אבל הוא פשוט נפרד. בזכותו נשארתי הרבה יותר מהמתוכנן - ומנובמבר, כשהוא עשה את עסקיו, נסענו יחד: הודו, מיאנמר, אוסטרליה ... בסולוושי הוא הציע לי הצעת נישואין.
בשנת 2012 הגענו לחודשיים לגרמניה לפגוש את הורי, ובאוקטובר 2012 התחתנו כאן. בדצמבר האחרון עלינו לאוסטרליה, שם אנו מתכננים עסק חדש ברגע שהותר לי לעבוד בשנת 2014.
תוכלו למצוא מידע נוסף על חברות כאן ב- JOY Online >>
