נתקלתי בסוגים רבים של נשים חזקות בחיי. אבל יש להם גם את החולשות שלהם.
צילום: iStock
- אבל איפה חולשתן של הנשים החזקות?
- האם חולשה היא באמת מתנגדת הכוח הנכונה בהקשר זה?
- אבל איך תצליחי להחזיר לעצמך את השלם הבלתי מנוצח הזה?
וחולשות טובות! תאמין לי. אני אסביר לך את זה.
חוזק הוא מושג מופשט מאוד שתחתיו כל אדם ידמיין משהו שונה.
נתקלתי בסוגים רבים של נשים חזקות בחיי.
הם כמעט בלתי ניתנים להריסה ובלתי ניתנים לערעור באנרגיה, בהתלהבות ובהומור שלהם.
הם טובים מאוד לקמצץ שיניים ולקום שוב, הם ספקי אנרגיה נהדרים, יש להם מיומנות ארגונית מדהימה, הם תמיד פיתרון לכל בעיה, הם כמעט אף פעם לא במצב רוח רע וכל מה שקורה להם, הם יכולים לדחוף אותה הצידה ולהמשיך ונגד. לתת לעצמם קשיות מסוימת ליום.
נשים חזקות היו לרוב באותן נקודות מפנה בחייהן כמו אנשים רבים אחרים, אך בצמתים אלה הם תמיד החליטו לבחור דרך ולהרחיק לכת.
אולי בגלל שהיו להם או מכיוון שאיש לא היה שם כדי לתמוך בהם או לתת להם הפסקה.
לרוב היו לכך השלכות חיוביות כך שלמדו כי טוב שהם חזקים, עצמאיים ומהירים. הם מבינים שהם מצליחים, אולי אפילו שמעריצים אותם בגלל זה.
אז הם תמיד מרוויחים יותר מזה, כי ככה אנו בני אדם, אנו אוהבים לחזור על דפוס התנהגות שעברנו חוויות טובות. את הדברים שעשינו רע, אנחנו מעדיפים להשאיר לשמאל ולעתים נדירות לנסות אותם פעם שנייה או שלישית.
אבל איפה חולשתן של הנשים החזקות?
מאוד כופרי יכולתי לומר עכשיו: בכוח שלה.
רבים מאיתנו איבדו את תחושתנו להיות חלשים, מכיוון שזהו דפוס ההתנהגות הזעיר ולא הצליח בתפיסה שלנו כמו האחר.
מהלל מה עוזר, לשאר לנו לא אכפת - או?
למרבה המזל, אנו בוחנים כעת סוגיות רבות ומורכבות בחיים בצורה הוליסטית יותר.
ובתחושת ההוליסטיות, עלינו לשאול את עצמנו את השאלה: לשם מה חולשה? יש לה שכל? מדוע יש בעולם הזה?
כשאנחנו במצב מאוזן - בוא נקרא לזה באיזון - אז נעבור בצורה רגועה בין שני תחומי המתח המקוריים שלנו: יחס ורגש, כלומר, בין הלב לראש, או סיבה ותחושה.
בכל מקום שהקטבים האלה נמצאים בחיים והם תמיד חשובים.
לא שמש וירח לא יום ולילה, לא שפל וזרימה, לא פורח וחולף.
ללא "רוע" לא היינו יודעים מהו "טוב", ללא מנוחה לא היינו יכולים להתאמץ, ללא סבל לא היינו מעריכים את השמחה וללא המוות, לחיים אין שום משמעות.
והכוח? נאמר שרבים רוצים להסתדר בלי החולשה?
הכוח הוא יותר בתחום התבונה והחולשה ברגשות, כה אמוציונליים.
אל לנו להפריד בין סיבה ותחושה, אז אולי כוח וחולשה.
האם חולשה בהקשר זה היא בכלל המתנגדת לחוזק?
במקרה זה, דברו טוב יותר על חזק ורך, זה נשמע הרבה יותר ידידותי ומסביר פנים. ואל תשכח את השפה הזו, כך אתה מביע את עצמך כלפי משהו, תמיד נושא עימו את הפרשנות שלך ובכך את ההתמודדות שלך עם זה
אם נהיה מודעים לכל הנושאים הללו ואז מסתכלים שוב על עצמנו באופן ביקורתי, האם אנו עדיין מוצאים את עצמנו חזקים כמו קודם, או שמא אנו מבינים שבעצם יכול להיות שחסר לנו חצי כדי להיות חזקים באמת?
אם אנו מחברים בחיבה את הראש והלב, בכדי שנוכל לשאוב ממלוא כוחם, קבלה חיובית של חזקה ורכה, שלא ניתן לשלול.
כשאני מבין זאת, יש לי הרבה דימוי של נשים חזקות, ואני נותן את זה גם לעצמי, מתוך מחשבה.
שוב הסתכלתי סביב כמה נשים חזקות אני עדיין מגלה עם מודעות חדשה זו, ומצאתי שתיים נוספות בסביבתי הקרובה - לא הייתי אחת מהן.
שתי נשים עצמאיות שלא ניתן להבחין בהן, נחרצות, חזקות, לוחמות, משכרות וקשוחות, אך הן נשיות להפליא, אמוציונאליות, פגיעות, רכות וחמות.
יוצא דופן לחלוטין!
אבל איך אתה מצליח להחזיר לעצמך את השלם הבלתי מנוצח הזה?
ברגע שאתה מפתח מודעות שאתה יכול להיות שלם עם שניהם, אתה מתחיל לשנות באופן אוטומטי את השקפתך.
פתאום אתה מסתכל על הדרך השחוקה, הידועה והנוחה של קשיות וכוח נצחיים קצת אחרת, והדרך הכל כך פאתטית, הסלעה של רכות וחום חוזרת לתודעה.
אתה מתחיל להחליט באופן פעיל כיצד להגיב למצבים. כתמיד? מהיר, קשה ומשונן או רך, ממתין, רגשי, אולי אפילו פגיע.
מדוע יהיה טוב להיות פגיע למשהו?
ניתן לדעוך את הפגיעות רק על ידי דהיית הרגשות, וחיים עם עולם רגשי מופחת הם אפשריים בהחלט, אך היא מפגרת הרחק מאחורי הפוטנציאל של מה שהחיים טומנים בחיים, ודברים רבים בחיים הופכים בלתי-נגישים.
מכיוון שזיהיתי את עצמי בגירעון כוחי הקטן בכוח, תמונה * תלויה במשרדי, המתארת עבורי את המצב, לעמוד במלוא כוחי ולהאיר בכללותו. זה כל כך תלוי שאני יכול להסתכל עליו לעיתים קרובות מאוד וכתבתי עליו אותיות גדולות:
אני יכול לחמם אותם!
אני רואה את התמונה הזו לעתים קרובות כל כך שהיא הפכה לחלק מהתודעה שלי ובכל פעם שאני עומדת ליד מזלג בדרך ומחליטה בין רציונליות לרגשנות או בין כוח ל"חולשה ", התמונה הזו דוחפת אותי כמו תמרור עצירה קטן מודעות, כדי שיהיה לי זמן לשקול אם הייתי רוצה ללכת קדימה ואחורה בדרכי הידועה, או אם אוכל גם לנסות את האחר במצב הזה.
אחרי הכל, אין דבר טוב יותר מאשר להתייחס אל עצמך למשהו שהוא הוליסטי, ומאובזר בצורה מושלמת.
אם יש לך תחושה מדי פעם להיות קשה מדי עם עצמך או על אחרים, לאבד את הנשיות והחמימות שלך בגלל הכוח והכוח שלך, אז התייחס לעצמך פה ושם עם קצת מזה.
אמור את זה בקול:
אני מרשה לעצמי חום!
אני מרשה לעצמי רכות!
אני מרשה לעצמי חולשה!
איך זה מרגיש?
-----------------------------------------------
* העבודה עם דימויים ויעדים כביכול המוטו על פי מג'ה סטורץ 'היא שיטה שאפשר להשתמש בה באימון ואיתו אני אוהבת לעבוד, מכיוון שהיא מחזקת משאבים ומוטיבציה להפליא.
הטקסט הזה הוא פוסט אורח של סוזן הנקל. סוזן היא מאמנת ויזמית מערכתית. היא עובדת בפריסה ארצית כמאמנת. העיסוק שלה נמצא בניו-איסנבורג, בסמוך לפרנקפורט אם מיין. ההצעה שלה מכוונת הן לאנשים פרטיים, שמגיעים אליה עם נושאים פרטיים גרידא, כמו גם לחברות, שמזמינות אותה לאימון מנהלים וצוותים. סוזן הנקל תמיד שמה לב במיוחד לסייע ללקוחותיה להפעיל את תחושת הבטן שלהם כך שתמיד ניתן לקבל החלטות ופתרונות ברמה רציונאלית ורגשית. הסיבה לכך נשמעת מתקבלת על הדעת כמובנת מאליה: לטענת סוזן הנקל, כל הפתרונות וההחלטות שמתקבלות באיזון כזה בין הראש ללב קלים ליישום עבור אנשים ומוטיבציה מלאה.
מידע נוסף על סוזן הנקל ואימון ניתן למצוא כאן. יש עוד מאמרים ממנה בבלוג שלה: www.talkabout-blog.de
WW5
