צילום: סוזן פרייס / צילום סוזורן
"אודה לחברה הכי טובה של ילדה"
מריה שארפ וכלבה שמנמנה בילו 16 שנה יחד. הצלם נפרד לשלום מסדרת תמונות ייחודית ומרגשת מאוד.
הצלמת מריה שארפ הייתה בת שבע כשהיא והכלבה שלה שמנמנה נפגשו לראשונה. מיד התפתחה חברות עמוקה בין הילדה הקטנה לגור הכלב הקטן. עבור מריה, שמנמנה לא הייתה רק חיית המחמד שלה. בבלוג שלה, הצלמת מדברת עליה כ"חברתה הוותיקה והטובה ביותר ".
שמנמן ומריה גדלים יחד ועוברים עבה ורזה. עבור מריה, הכלבה שלה היא אדם שהיה צריך לספר לה הכל בילדותה. בנוכחות אורחים, מרי לעולם לא יכולה להסתיר את גאוותה ותמיד שואלת את כל המבקרים בשקיקה אם הם לא רוצים לראות את הכלב שלהם.
"היא הייתה החלק הכי טוב בעצמי."
יחד עם כלבה, מריה שארפ עוברת תיכון וגם מכללה. שמנמן שם למריה, כשהיא מרגישה לבד וכשהצעירה מגשימה את חלומה ועושה את הצעד לעצמאות כצלמת חתונה, שמנמנה לצדה.
אבל שמנמן ומריה לא יכולים להישאר יחד לנצח. אצל גברת הכלבים, 16 שנות חייה אינן חסרות עקבות. לפני כשלושה שבועות מריה שארפ מתחילה לחשוד כי הכלבה שלה לא תחיה הרבה יותר. ביקור אצל הווטרינר מביא את הוודאות העצובה.
כדי להיפרד מחברתה הטובה, מריה מחליטה לעשות איתה את הצילום האחרון שלה. יחד עם הצלמת סוזן פרייס היא מפעילה את הפרויקט הזה.
כפי שניתן לראות לעיל, נוצרה סדרת תמונות יפהפייה ומרגשת מאוד, המשקפת בבירור את הרגשות העמוקים בין שמנמן למריה. חובב הכלבים לא רוצה להרפות מחברתה הטובה בתמונות. בבלוג שלה כותבת מריה, "אני חושבת שהייתי הכי מתגעגע לה להתכרבל עלי."
שמנמן נפטר זמן קצר בלבד לאחר צילום הצילום האחרון הזה . עבור מריה, התמונות, שמבחר שלהן ניתן לראות בראש הכתבה, הן תמיכה עצומה בתקופה קשה זו, בה היא צריכה להתרגל לחיים ללא כלבה.
"אני יודע שהחודשים הראשונים יהיו קשים בלעדיה, אבל יש לי 16 שנות זיכרונות וכל התמונות של הכלב המתועד היטב שלי, כדי לא לשכוח אותה ולהזכיר לי איך היא עשתה אותי לאדם הזה, שאני היום. "
