צילום: RTL / גרגורוביוס
אתגר מקצועי
למשימתה "חסר", ג'וליה ליישיק (39) מטיילת בכל רחבי העולם ומחפשת אנשים נואשים אחר מי שלעתים איבדה את ראייה במשך עשרות שנים. הלהב החדש פגש את אשת קלן החביבה לראיון. הדף החדש: איך לדמיין את היצירה שלך?
ג'וליה ליישיק: המחקר רב זמן. אנחנו גם לא יכולים להפוך את הכל למקשה אחת, לחכות לויזה או לעבור מכפר לכפר מדלת לדלת לחפש אחר נעדר.
כמה אנשים מחפשים תמיכה?
ג'וליה ליישיק: כעת יש לנו מעל 15, 000 אפליקציות. עבור כל האנשים האלה אנחנו - כל צוות ה"חסר "- אנחנו נצנוץ התקווה האחרון.
איך מתמודדים עם כל הסיפורים?
ג'וליה ליישיק: מהמכתב הראשון או להתקשר אני שם. לפעמים אני שומע גורלות מדהימים שנוגעים הרבה. אני מסתבך עם האנשים והסיפורים שלהם. ושוחח על הכל עם עמיתי המקומיים. זה עוזר המון.
מה הייתה החוויה הכי נוקבת שלך?
ג'וליה ליישיק: כאשר אדם הסובל מסרטן בדיסלדורף ראה את בתו שוב לאחר יותר מ 50 שנה והיה מסוגל למות בשלום זמן קצר לאחר מכן.
האם הפחד עובר לפעמים?
ג'וליה ליישיק: כן. אני לא טיפוס הרפתקאות. והייתי כבר בסיטואציה מאוד קשה פעמיים. מצד אחד בפרו, כשנכנסנו מהר מדי לכפר הררי בגובה 5000 מטר כמעט. מאז קיבלתי מחלת גבהים. היה לי קוצר נשימה קשה והייתי צריך ללכת לבית חולים. אם האוויר נשאר, אתה מפחד ממש.
והפעם השנייה?
ג'וליה ליישיק: זה היה בסמואה. הייתה אזהרת צונאמי בגלל רעידת האדמה בצ'ילה. היינו צריכים להגיע לנקודה הגבוהה ביותר של הר. למרות שידעתי ששום דבר לא יכול לקרות תיאורטית בשלב זה. אבל גם אז פחדתי מכוח הטבע. ממש כמו לעוף. גם אני צריך להתגבר על זה.
איך מתמודדים עם פחדים?
ג'וליה ליישיק: אני משתדלת לא להיכנס. אני תמיד נרגעת, זה מסתדר איכשהו. אני גם מבין שמשהו יכול לקרות מהר יותר בתנועה מאשר במסע. או שהסכנה גבוהה לפחות באותה מידה. אני לא נועז. למרות ששמתי את עצמי במצב מסוכן לפני למעלה מעשרים שנה.
באיזה אופן?
ג'וליה ליישיק: כבוגרת בתיכון ביקרתי במפלגת המפלגה הרפובליקנית והרשיתי לעצמי לשאול שאלה קריטית. עם התוצאה שגבר בן 50 פוצץ אותי במכה יחידה. החלק הרע היה שאיש לא עזר לי לעמיתיו למפלגה. להפך, הם עמדו מנגד ומחאו כפיים למחיאות כפיים. זה היה מאוד מביש.
מה אם יקרה משהו?
ג'וליה ליישיק: מאז לידת בתי, למעלה מחמש שנים - יש לי כרטיס תורם איברים בארנק. בנוסף, רשמתי מה צריך לקרות כשמות. עם זאת, עדיין אין לי צוואה מחיה.
האם אתה מאמין בגורל?
ג'וליה ליישיק: אני לא רוצה להאמין שהכל מוגדר מראש, ואז אני מרגיש חסר אונים. אני חושב שכל אחד אחראי גם למעשיו.
האם רצית פעם מישהו?
ג'וליה ליישיק: לא . גדלתי מוגן היטב ביער בוואריה. זמן קצר לאחר לידתי בקלן עברנו דירה. בינתיים אחותי וילדיה, הוריי ואני גרים עם בעלי ובתנו בת החמש בקלן. אני איש משפחה מוחלט ושמח מאוד כשאני יכול להיות קרוב לכולם.
טיילתם בעולם. חשבתם פעם להגר?
ג'וליה ליישיק: בכלל לא. אני שמח איפה שהמשפחה והחברים שלי נמצאים ואני לא רוצה שמישהו יתרחק. סופי השבוע בגן ההורים שלי הם הדבר הכי טוב בשבילי. אני מאוד אדמה וקצת משעממת. אבל אני מוצאת כוח במערכות יחסים איתנות, קרובות ומתמשכות.
יש לך מוטו לחיים?
ג'וליה ליישיק: לא ממש. אבל אני אוהבת למחוק כישופים. חשובים מאוד מגיעים במסגרת. הם מחזקים אותי במצב מסוים ולפעמים אני יכול למצוא בהם נחמה.
האם אתה אמונה טפלה?
ג'וליה ליישיק: לא במובן הקלאסי. אבל יש לי טבעת חרוטה במילים אמון ואהבה. בימים מסוימים אני מכוון טבעת בכוונה ומעלה את המילה, שהיא חשובה לי במיוחד.
איזה תפקיד ממלא אלוהים?
ג'וליה ליישיק: בהחלט יש כוח גבוה יותר. אבל אני עדיין מסתכסכת עם עצמי. אני מקנא באנשים שהם דתיים עמוקים. מבחינתי טרם הבהרתי נושא זה. אני עדיין מחפש ...
אתם חוגגים השנה יום הולדת 40. האם זו בעיה עבורך?
ג'וליה ליישיק: לא . אני שמח כשאני יכול לחגוג. אם כי אני חייב להודות שאני לא אוהב לגלות קמטים נוספים פה ושם. אבל אין לי ברירה אלא לקבל את זה. אני לא כל כך לשווא ואני לא רוצה להתבלבל בשום אידיאל של יופי.
