"מיס תגסצ'או" על האושר הפרטי שלה - ותינוקה מתכנן
עיניים כחולות בהירות, שיער בלונדיני וחיוך אוהד: זהו "העלמה טגסצ'או " ג'ודית רייקרס (36). אבל פאדרורן היליד לא רק יפה, אלא גם מוכיח את קופף כחבר חבר מושבעים בתכנית החידון "הגרמני החכם ביותר" (בתאריכים 20, 25 ו- 27 באוקטובר, 20:15, ARD).
היא דיברה איתנו על תכנון משפחתי עם בעלה אנדראס (40) וגם אמרה לה איזה סוג תחביב הוא בדיוק התחיל למענה.
בקרוב תחזור לחבר המושבעים של "הגרמני החכם ביותר". כבלונדינית מצליחה את גם דוגמא טובה לכך שנשים בלונדיניות אינן טיפשות ...
ג'ודית רייקרס: לא רק אני - נשים בלונדיניות רבות בגרמניה הן ההוכחה לכך. הדור הנוכחי של הנשים כבר פינה הרבה סטראוטיפים. אני מכיר כל כך הרבה נשים שהן טובות בעבודה שלהן - ללא קשר לצבע השיער שלהן.
נראה שבעלך אנדראס לא סובל מבעיות בהצלחה שלך ...
ג'ודית רייקרס: אין מצב. יש לנו קשר הומוריסטי בגובה העיניים. אנו משלימים זה את זה בצורה מושלמת. יש לו נקודות חוזק בהן יש לי חולשות. ולהפך. למשל בעלי סבור שהוא הנהג הטוב יותר ותמיד מנגן על מורה הנהיגה (צוחק).
עם זאת, אתה נשוי באושר!
ג'ודית רייקרס: כן, אני מרגיש נהדר כאישה. אני שמח ועם האיש הכי גדול בעולם.
בנוסף לעבודה אתה עושה תחביב רב-זמן: מאז ינואר יש לך את הסלסלה "קרלסון". האם בעלך לא מפסיד?
ג'ודית רייקרס: לא, בעלי גם התחיל לרכב למעני. ויש לו זוהר בעיניים. בקרוב נצא לחופשה עם הסוסים ברוגן. מכיוון שאנו יכולים להסתובב כל היום במכנסי רכיבה על בייקון ולשבת בערב באש המדורה. אני פשוט ככה!
עם כל כך הרבה אהבה, הרמוניה ורומנטיקה, נושא הצעירים בוודאי לא יישאר בחוץ ...
ג'ודית רייקרס: עדיין אין לי דחף לילדים. אולי זה יהיה שונה בעוד חודשיים. אולי יהיו לי שישה ילדים בגיל 45, שיודעים (צוחק). אם אי פעם נרצה להפוך להורים, אז נפעל בבטחה.
איך גדלת?
ג'ודית רייקרס: ההורים שלי נפרדו כשהייתי בן שבע. בגיל עשר עברתי סוף סוף לאבי הרמן. הוא פיזיותרפיסט שממש בפנסיה אבל עדיין עובד. ממנו כנראה השתלטתי על הפרוסי: הנכונות להופיע.
באותה תקופה היית מוכן מאוד למוטיבציה בבית?
ג'ודית רייקרס: זהו. הרעיון הבסיסי בחינוך אבי היה: כל עוד זה מסתדר, אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה. לכן הורשו לי גם להחליט אם אני הולך לבית ספר או לא.
האם זה עבד?
ג'ודית רייקרס: לא, בגלל זה היו לי כל כך הרבה ימי חופש, שיש לי שישה בצרפתית בכיתה ז ' וחמישית במתמטיקה. פשוט לא בא לי. אבל עם החופש זה נגמר. הייתי צריך ללמוד את כל חופשות הפסחא והייתי צריך שיעורים בכל יום. אחר כך כתבתי מתמטיקה במתמטיקה ובאתי בצרפתית על אחת. באמצעות ניסיון התכנסתי בבית הספר כי לא רציתי לאבד את החופש להחליט בעצמי. בסופו של דבר אפילו היה לי אבי שנה.
