צילום: פרטי
- רק הולדת בנה הצילה את ילידת מינכן מהרס עצמי
- "הקאות זה החלק המעצבן"
- במהלך ההיריון היא יכולה לשלוט בבולימיה
רק הולדת בנה הצילה את ילידת מינכן מהרס עצמי
הילדה שרה שטצל הייתה ידועה ברומן בדיוני. מה שאי אפשר לראות בתמונות הכוכבית של השטיחים האדומים: היא סבלה במשך שנים מבולימיה. רק ההיריון הציל אותה.
לשרה שטצל יש עיניים כחולות וגדולות איתן היא נראית כל כך פתוחה שאדם לא רוצה להאמין עד כמה האישה הזו יכולה לשקר. ובכל זאת האלופה בת ה -26 נמצאת בזה, לפני שנים רבות היא התפרסמה בשקר מלכתחילה. לאחר רומן פיקטיבי עם השחקן הגרמני ברנד הרצפונג, היא הפכה לבחורה - תחילה במינכן, אחר כך בגרמניה, לאחר שעברה ללוס אנג'לס בארצות הברית.
ביצועים משלו: אפס מבחוץ. מלבד הציור לשטיח האדום. שרה מכרה לאט לאט את חייה הפרטיים, סיפורי פרשיות כביכול, ידוע לשמצה גרם להם כסף. אבל סיפור הנוצץ הזה הוא רק מחצית הסיפור. למעשה, שרה שטצל העניקה לה שקט נפשי בגלל בולטתה. בין כל המסיבות והקרנות הבכורה, אי שם בהבזק של הברק, היא איבדה את עצמה. תחילה דיברה על דיכאון, נסוגה מאור הזרקורים, כתבה ספר ראשון על חייה ככוכבת. אך כעת היא פורקת לחלוטין ומגלה איזו מחלה שהכבידה עליה מאז ילדותה המוקדמת.
אוכלים, נשברים, בולימיה .
זו האמת ששרה שמרה בסוד עד היום. והאמת ההיא החלה כשהיתה רק בת 14. היא רצתה להתפרסם, אבל גם פופולרית, היא רצתה להיראות. והיא בטוחה: זה אפשרי רק כשאני רזה. אבל במקום זאת היא לקחה מהשנה השתים עשרה לאיך שזה יכול ללכת, כנערה לא בטוחה שאין לה שום חשק לספורט ולפנימייה מקבלת רק אוכל שמנוני מהמזנון. "במהלך תקופה זו התכווצתי כל כך מהר שרקמת החיבור שלי קרעה וקיבלתי סימני מתיחה על הירכיים. יום אחד היה טיפשי מדי עבורי. החלטתי לשנות משהו ", אומרת שרה בספרה" לב רעב ".
צילום: פרטי
בהתחלה, הילדה הצעירה רק ניזונה מטלטלות תזונה. במהירות היא מורידה שנים עשר קילו. אבל כשביקור אצל הסבתא שמכינה את הבישול הביתי הלבבי שלה, זה כבר לא מספיק. כששרה מרגישה את הארוחה הכבדה בבטנה, היא מתגברת על הרצון להקיא בפעם הראשונה. "במרתף הבית שלנו היה אסלה שנייה בה אף אחד לא ישמע אותי. אז החלקתי למטה, לא הדלקתי את האורות והרגשתי כמו עבריין כשנכנסתי סוף סוף לשירותים. מיד רכנתי מעל קערת האסלה [...] "
"הקאות זה החלק המעצבן"
לאחר מכן שרה חשה הקלה גדולה וניצחון חזק. היא לא צריכה להסתדר בלי אוכל לחלוטין. היא יכולה ליהנות מגלידה, שוקולד, פיצה וגולאש - ואז להוציא הכל, להישאר רזה. שההקאה כואבת ומגעילה? בהינתן. מי שכמו שרה סובל משנאה עצמית יכול לקחת מהם היבטים כאלה. " הכניעה היא, בניגוד לכל הדעות הקדומות, החלק המעצבן. רוע הכרחי ושום בולימיה לא נהנה ממנו. הפחד מהקלוריות ותחושת המלאות הקיצונית מסיעים אותך מהר מאוד לשירותים, "מנסה שרה להסביר.
אכילה, הקאות, סחרחורות, שינה מותשת מתשישות. בלי חברים, בלי תחביבים. במקום זאת, ישיבות צ'אט עם כדורים ובולמינים אחרים כתחליף דיאטה.
המחלה הופכת לחברתה הטובה של שרה, המוצפת ללא הרף על ידי החיים. הרגשות שלה יותר מדי עבורה, המחשבות המסתחררות אמורות לשתוק, אנשים רק מאפשרים לה להיות שטחי מאוד.
צילום: מוריץ תאו
אהבתה הראשונה הופכת לקטסטרופה מתעצמת. הצעיר מוצא אותה בחשאי שמנה מדי ובעזרת חבר, הכשיל אותה לחברת אקסית מסורה, שהיא הרבה יותר רזה. "תחרות מעוררת את העסק", הוא חושב בתקווה להניע את שרה לרזות. כשהחבר עוזב את הסיפור, שרה לא מתפרקת. במקום זאת, היא מסכימה. בספרה היא כותבת, "בכנות, הוא אפילו לא היה צריך להתנצל. זה לא שינה דבר: הייתי צריך להשתפר, רזה ויפה יותר אם הייתי רוצה שמישהו יאהב אותי. "
מאיפה הגיעו המחשבות הקשות האלה? בחלקו, בוודאי על פי הדוגמה של אמה של שרה, שהצטלמה לאחר פרידת אביה של שרה כאשת קריירה בעלת מראה ללא רבב. עליון מעוצב תמיד, העקבים תמיד מתאימים לשפתון. היופי החיצוני משמש את האם כמגן מפני העולם. יום אחד היא גורמת לבתה להישבר, אך היא לא מצליחה לעזור לה. כאשר מטפל מאשים אותה במצבה של בתה, היא עוזבת בחופזה את התרגול. במשך זמן מה היא מנסה לעזור לשרה בתזונה בריאה. אך ככל שהבת עוברת למינכן, הקשר פחות ופחות. נושא הבולימיה דוחק, לאם אין מושג עד כמה נשלטת כיום חיי בתה על ידי המחלה.
שרה ממשיכה ונמשכת, כאן חיי הסלבריטאים, מאחוריהם הבולימיה הסודית. " הבולימיה שלי ואני היינו צוות טוב. אני לא יכול לומר אחרת. היו לנו שגרת יום וטקסים משלנו. כמו זוג, רק יותר שליו. [...] היא הייתה החצי הכי טוב שלי שהעניק לי הפסקה מכל הכאוס שבראשי בדרכה שלה בכל פעם שצריך. " בולימיה, היא אומרת בראיון, היא כמו קיר בינה לבין העולם היה. מול הקיר עמדה הדמות הבדיונית הזו שלה, שנונה, מהירה, תמיד במצב רוח טוב וביטחון עצמי. מאחוריה, שרה האמיתית הסתתרה עם הפרעת האכילה שלה. " הייתה לי הרגשה שזה המקלט היחיד שלי בחיים, שבו אני יכול להיות רק אני - ישות רגשית מאוד, שברירית, כל הזמן חושבת יותר מדי על הכל. "
צילום: מוריץ תאו
למרות ששרה מנהלת מערכות יחסים מסוימות, המחלה שלה תמיד שומרת אותה בסוד. הסודיות מבטיחה כי מערכות היחסים ביניהם נכשלות באופן אמין. גופך הולך ונחלש עם השנים. היא עייפה כל הזמן, עיניה מחמירות, שיניה מותקפות על ידי חומצת קיבה, לעיתים קרובות יש לה דפיקות לב. אבל אפילו כשהיא יורקת דם, היא לא מצליחה להתנתק מבולימיה בכוחות עצמה.
במהלך ההיריון היא יכולה לשלוט בבולימיה
רק כשהיא נכנסת להריון בשנת 2011 היא יכולה סוף סוף לשלוט בהתמכרות שלה. "מאז שנודע לי כי לודג 'נמצא על הסיפון, אכלתי רק בריא ושמרתי על כל מה שיש בו. [...] המחשבה שהילד שלי לא יכול להיות בריא רק בגלל שאני חתיכה כל כך שבורה, עוררה בי שוב בהלה בכל רגע. "שרה מפסיקה ובמאי 2012, בנה לואי טייגר נולד. הוא תינוק פג, אך חי וקיים. "כמו כל דבר בחיי, הולדתו של בני הייתה קצת דרמטית, מפתיעה ומגושמת - אבל טוב בסוף. הוא היה הילד הכי יפה וראיתי. ופתאום, אני כבר לא הייתי רק אני, אלא אמא שלו. זה שינה את הכל. אם הבן שלי יכול להיות כל כך מושלם, אולי לא הייתי שברירי כמו שחשבתי. "
הודעה מאת שרה שטצל.אבל הלידה אחריה זעזוע גדול. אבי הילד עוזב את המשפחה הצעירה לנצח. למה? שרה מנסה להסביר: "הוא פשוט החליט: הוא לא רוצה אותי והוא לא רוצה את המשפחה הזו. תמיד חשבתי שהוא רוצה אותו דבר כמוני, אידיליה משפחתית כל כך עם גדר גן וכלב, אבל זה לא היה כך, הוא עדיין לא היה מוכן. "כי שרה עקבה אחרי שבועות של אבל. הבולימיה עוקפת אותה. לבסוף היא ברחה ועוברת עם בנה ממינכן ללוס אנג'לס, מתחילה חיים חדשים. עם זאת, עם הבולימיה במזוודה. אם בנה לא איתה, האם החד-הורית תתקוף מדי יום הפסקות אכילה.
צילום: פרטי
שוב ושוב היא בסופו של דבר בבית החולים, אפילו שובר צלע במהלך נפילה כשהיא מתעלפת. אחרי הכל, הרשויות מאיימות לשלול ממנה את המשמורת. זו נקודת המפנה הגדולה של שרה. תחילה היא מתחילה בטיפול מקוון לבולימיה, מצטרפת לקבוצת טיפולים בהמשך ורושמת את סיפורה.
כשאני פוגש אותה בהמבורג בפברואר 2015 לראיון היא מדווחת בשמחה: "היום כבר שבעה חודשים שלא נכנעתי יותר ושנה אני בטיפול. אני בריא על הנייר. אבל כמכור - ואני רואה בולימיה התמכרות - אתה תמיד צריך להיות קצת זהיר. "
למרות שהיא עדיין נאבקת בתוצאות הפיזיות של מחלתה, ליבה, למשל, עדיין לא גמיש במיוחד והעיניים הפכו כה גרועות עד שהיא לייזר אותן לחג המולד - ובכל זאת שרה אופטימית: "לפני הטיפול שלי וה לא היה יום שאהבתי את לידתו של בני. בינתיים מצאתי כל כך הרבה אהבה עצמית שאני כבר לא יכול לדמיין שאני מתעלל ככה. אני אוכל בריא ועוסק בספורט. הקרדיולוג בדיוק נתן לי את הטניס. "הרגשות שלה ארוזים עכשיו בעבודתה. לאחר הכשרה בבית ספר דרמה ידוע, היא עובדת כשחקנית ומארגנת טיולי תדמית למצטרפים חדשים ללוס אנג'לס.
צילום: מוריץ תאו
עם ספרה שרה רוצה לעודד נשים אחרות. "פעם חשבתי שאתה צריך לחיות עם זה שאתה לא אוהב את עצמך. רק אחרי חודשים של טיפול חשבתי שאולי יש לי מה להציע שאתה יכול לחסוך. בגלל זה אני רוצה להעביר לכל הנשים שם בחוץ שלא אוהבות את עצמן שתמיד חושבות "הייתי רוצה שמישהו אחר" יתעורר בעוד חצי שנה ויחשוב: אה, אני אעבור כמו שאני. אני עושה את מה שאני יכול וזה בטח מספיק טוב. ומי שלא רוצה את זה, אני לא צריך את זה! אני רוצה שכולם יידעו שזה אפשרי. לא משנה איזה גודל שמלה אני לובשת כי אני בן אדם נחמד. אני טוב עם החברים שלי ואכפת לי מהסביבה שלי - וזה מספיק, שמוביל אותי דרך החיים, ועושה אותי בדיוק כמו שאני. "
ומה בכל זאת אישה מוסמכת כזו רוצה מהחיים? שרה אופטימית בשאלה זו: "אם הייתה לי רשימת משאלות טופ 3 גדולה לשנת 2015, היא הייתה בראש: אני רוצה להתאהב! אני לבד כבר כמעט שלוש שנים וכבר בודד. אני באמת הייתי רוצה להיות מאוהבת וגם נשואה. גם אני אשמח ללדת ילד שני. ואני רוצה ללמוד לאפות! וריקוד, בואו לרקוד! אני חושב שזה הספורט המושלם להרגיש את גופי ולרקוד בחיים כאישה. "
***
בולימיה: גורמים והשלכות של התמכרות למחץ אכילה
